תקציר:
רון פונדק, מאדריכלי הסכם אוסלו, הודה כי מטרתו לא הייתה הבאת שלום, אלא עקירת היסוד היהודי שבסיס הלאומיות הישראלית, והפיכתנו למדינה "נורמלית". הוא לא לבד. בהסכם אוסלו הבשיל פרי הביאושים של ציונות הקיום, שהקימה מדינה, אך איננה מסוגלת להעניק תוקף מוסרי לקיומה. ב"קץ הנורמליות" שנכתב על רקע שנות הדור שחלפו מאז, מביא ההוגה והיזם הפוליטי משה פייגלין סיפור מסע רעיוני ופוליטי שהוא גם סיפור ההתעוררות הלאומית מחזון הנורמליות המשיחית, לציונות של ייעוד. ב"קץ הנורמליות" משתף פייגלין, את הקורא, במסע חייו האישי, הרעיוני והפוליטי. חלקו הראשון, "במקום בו אין אנשים", נכתב בתקופת אוסלו כשתנועת זו ארצנו עצרה את המדינה מלכת ופייגלין הועמד למשפט בגין המרדה. חלקו השני, מתאר את המשך המסע, מהקמת מנהיגות יהודית וההתנתקות, דרך הכרת נתניהו במדינה פלסטינאית ועד להקמת זהות וימי העפיפונים.

עותקים